ידע מקצועי

מונחים מקצועיים בתחום

מהי רצפת אגן?
 

רצפת האגן מורכבת משרירים, רקמות חיבור, עצבים וכלי דם – כל אלה יוצרים "טרמפולינה" בפתחו התחתון של האגן. מעל "טרמפולינה" זו מונחים איברי האגן (שלפוחית, רחם וחלחולת) ובקומה מעליהם – איברי חלל הבטן.
 
רצפת האגן מכונה "רצפה" מכיוון שהיא נמצאת בקרקעיתה של תיבת לחצים – "חלל הבטן". החלק העליון של אותה תיבה (התקרה) היא הסרעפת, העשויה שרירים, רקמות חיבור וכלי דם. הסרעפת תוחמת את האיזור שבין בית החזה לחלל הבטן.

האגן הנו איזור בגוף האדם שבו נמצאים שלפוחית השתן, ערמונית (אצל גברים), הרחם (אצל נשים), החלחולת. דרך רצפת האגן עוברים צינור השתן אצל גברים ונשים ונרתיק אצל הנשים ובחלקה האחורי של רצפת האגן – פי הטבעת. למיקום האנטומי של איברים אלה חשיבות רבה והמבנה הפיזיולוגי המקבע אותם מורכב מעצמות האגן מאחור ומהצדדים ומרקמות רכות מלמטה ומלפנים.

בעוד שעצמות האגן קשיחות, הרי שהרקמות הרכות המקבעות את איברי רצפת האגן חייבות להיות בעלות יכולות מנוגדות: מחד- חזקות מספיק כדי לתמוך ולמנוע צניחת איברים דרכן ומאידך – גמישות מספיק על מנת לאפשר לצינורות העוברים דרך רצפת האגן לתפקד ביעילות (מעבר שתן וצואה, זקפה בעת קיום יחסי מין ומעבר היילוד בזמן לידה).

איברי רצפת האגן - שלפוחית השתן רחם ורקטום (חלחולת)

 

צניחת שלפוחית (cystocele)- צניחת שלפוחית השתן היא קריסה של קיר הנרתיק הקדמי אל תוך הנרתיק, כתוצאה מהיחלשותו של הקיר, הנגרמת בד"כ משילוב של מספר סיבות כמו לידות, גיל המעבר וגנטיקה. קיימות 4 דרגות של צניחה, כאשר בדרגה ה-3 וה- 4 הקיר הקדמי (ואיתו השלפוחית) ייצאו מחוץ לפתח הנרתיק.

צניחת שלפוחית עלולה לגרום לקושי בהתרוקנות לשתן ולתחושת התרוקנות לא מלאה, כמו גם לתחושת מלאות

 

צניחת רחם (enterocele)- צניחת רחם היא מצב בו הרחם יורד לתוך הנרתיק כתוצאה מהיחלשות של הרצועות שמקבעות אותו לאגן. בדרגה חמורה הוא יוצא מפתח הנרתיק.

הסיבות שונות וכוללות גנטיקה ותורשה, אופי ומספר הלידות, גיל.

כשהצניחה בינונית / חמורה התחושה בד"כ תהיה תחושת כובד/ מלאות בנרתיק, כאבים בנרתיק, קושי בהטלת שתן וביציאות, כאבי גב תחתון.

 

צניחת רקטום (rectocele)- צניחת רקטום יכולה להיות לתוך פי הטבעת (intussuseption) או לתוך הנרתיק. המצב השכיח יותר הוא צניחה לתוך הנרתיק כך שקיר הנרתיק האחורי קורס אל תוך הנרתיק. קיימות 4 דרגות של צניחה, כאשר בדרגה ה- 3 וה- 4 הקיר האחורי (ואיתו הרקטום) ייצאו מחוץ לפתח הנרתיק.

צניחת רקטום עלולה לגרום לקושי בהתרוקנות ונשים רבות נעזרות בהחדרת אצבע לתוך הנרתיק ודחיפת הרקטום בחזרה למקום, על מנת להתרוקן באופן מלא.

 

דיספראוניה - כאבים שטחיים או עמוקים בקיום יחסי מין מלאים. המצב יכול לנבוע מסיבות שונות, למשל- זיהומים חוזרים בנרתיק, מחלות עור של הנרתיק, קרום בתולין מעובה או שלם, וסטיבוליטיס (כאב בפתח הנרתיק), אנדומטריוזיס ועוד.

וולוודיניה- תופעה של כאב כרוני בפות. התלונה העיקרית היא בד"כ של כאב שורף/ דוקר, גירוי מכאיב או שפשוף, ללא ממצא חיידקי או נוירולוגי בבדיקות.

הגורם לתופעה אינו ידוע אך נמצא קשר בינו ובין גורמים כמו גנטיקה ותזונה.

האבחון נעשה בדרך השלילה ולעיתים גם ע"י ביופסיה.

וסטיבולודיניה/ וסטיבוליטיס - תסמונת כאב המופק במגע או בהפעלת לחץ בפתח הנרתיק, למשל בזמן חדירה בקיום יחסי מין, בניסיון החדרת טמפון, בבדיקה אצל גניקולוג ובמקרים חמורים גם לאחר ישיבה ממושכת או לבישת מכנסיים צמודים.

שכיחות הבעיה עומדת על כ- 15% ומהווה פגיעה משמעותית באיכות החיים

וגיניסמוס- כיווץ בלתי רצוני של שרירי רצפת האגן השטחיים בתגובה למגע או ניסיון החדרת טמפון, בדיקה גניקולוגית וניסיון חדירה בקיום יחסי מין.

הסיבות הן פיסיות או נפשיות ובדרך כלל הן שילוב שניהם. האבחנה נעשית בזמן בדיקה נרתיקית על סמך התגובה בעת הבדיקה, אך יש צורך לשלול זיהומים/ פטריות נרתיקיות. הטיפול לרוב משלב טיפול רגשי/ נפשי (טיפול סקסולוגי או פסיכולוגי) וטיפול פיסי (פיזיותרפיה לרצפת האגן), עם סיכויי הצלחה גבוהים.

ביופידבק: משוב ביולוגי- שיטת טיפול באמצעות מכשיר המודד את רמות הכיווץ וההרפיה ומאפשר למטופל/ת שליטה טובה יותר על גופו. בטיפולי פיזיותרפיה של רצפת האגן משתמשים בו לתרגול חיזוק שרירי רצפת האגן או לחילופין ללימוד הרפיית השרירים במצבים של כיווץ יתר.

סרעפת - שריר נשימתי שנמצא בתחתית כלוב הצלעות ומפריד בין בית החזה לחלל הבטן. צורתה של הסרעפת קמורה בזמן מנוחה (כמו כיפה). בזמן שאיפה היא מתכווצת ויורדת (משתטחת) תוך הגדלת נפח הריאות ודחיסת איברי הבטן מטה, תנועה הנראית כמו "הוצאת בטן" ובזמן נשיפה היא עולה וחוזרת לצורתה הקמורה. באופן טבעי הנשיפה פסיבית בעוד שהשאיפה אקטיבית.